החלטה בתיק דמ"ש 54994-05-11

בעניין: בקשה לדחיית עיון במסמכים מיום 20.2.2012

1. התובעת נעיראת לילא הגישה תביעתה ביום 30.5.2011, במסגרתה עתרה לסעדים שונים לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנתה ביום 31.7.2011, במסגרתו הכחישה את טענות התובעת.

3. ביום 5.10.2011 התקיים דיון בבית הדין. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לעניין גילוי ועיון כללי והדדי במסמכים.

4. בפברואר 2012 הגישו התובעים בקשה ממנה עלה כי טרם קיבלו את מלוא המסמכים מהנתבעת, ובמיוחד קלטות, ובהחלטת בית הדין מיום 16.2.2012 הבהיר בית הדין כי ב"כ הנתבעת אינו יכול לעשות דין לעצמו ולא לחשוף קלטות, ובמידה והוא מבקש לדחות את המועד לעיון בקלטות עליו להגיש בקשה ספציפית לעניין זה.

5. ביום 20.2.2012 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו, במסגרתו בית הדין התבקש לאפשר לנתבעת להגיש תמלולי שיחות שהיו בין מנהל הנתבעת לתובעים ביחד עם תצהיר עדותו הראשית של מנהלת הנתבעת.

הנתבעת מבהירה את בקשתה לדחות את העיון בקלטות עקב כך ש"הבהרת המסמכים בשלב זה לידי התובעים, בטרם ערכו תצהירי עדות ראשית, תאפשר להם לבצע "התאמות" לגרסתם, כפי שהובאה בכתב התביעה, הדין יעוות וזכויותיה היסודיות של הנתבעת, להוכיח טענותיה, תקופחנה".

הנתבעת מבהירה כי בית הדין אינו כפוף לדיני הראיות ואף מפנה להלכה בעניין שמעון סויסה .

6. ביום 4.3.2012 התקבלה תגובת התובעים. בהתאם למפורט בתגובה, אין כל הצדקה לסטות מן הכלל הקובע כי יש לאפשר לכל צד מתדיין לעיין בראיות הצד שכנגד, כאשר גם התובעים מפנים לעניין סויסה ואף לפסקי דין נוספים.

התובעים מוסיפים כי לא נטענה טענת חיסיון וכי הנתבעת לא ציינה ולו באופן כללי בכתבי ההגנה כי קיימות שיחות או שהתבצעו הקלטות של שיחות, ואף לא ידוע מי הם הצדדים לשיחות.

התובעים עוד מוסיפים, כי לאור גרסתם הברורה שהנתבעת פיטרה אותם, הרי שהם ממילא לא יוכלו לחזור בהם מגרסתם.

כן נטען עוד, כי הנתבעת לא הביאה ולו ראיה אחת על מנת לתמוך בטענתם כי התובעים עלולים לשבש את הראיות בתיק.

דיון והכרעה:

7. הלכה פסוקה ומושרשת היא שדרך המלך בכל הקשור לגילוי מסמכים הינה מתן צו לעיון הדדי במסמכים, אשר יש לבצעו במסגרת ההליך המקדמי בתיק. בהתאם להלכה, ניתן לדחות את העיון במסמכים במקרים חריגים בהם קיים סיכון שעיון מוקדם עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת.

8. לעניין זה ראה ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי , המרכז את ההלכה שנקבעה בבתי המשפט לעניין גילוי ועיון במסמכים:-

"ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112, שניתן במסגרת סמכויות העזר הנתונות לבית המשפט, נועד לאפשר לבעל די ן לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט, הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמו ך דווקא בגרסתו של המבקש.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערערת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת; לצידה עומדת טענות חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן".

9. בעניין שמעון סויסה נקבעה ההלכה בעניין סטייה מהכלל של גילוי מסמכים וזו לשונה:-

"לאחר שסקרתי את כל השיקולים לכאן ולכאן נראה לי שאפשר לנסח את ההלכה כדלקמן: